ניהול פרויקטים
מחסור במהנדסים אזרחיים כהזדמנות להצלחה
לפני שנתיים חשף בנק ישראל את שבתעשיית ניהול הפרוייקטים התשתיתיים ידוע מזה זמן רב – מדינת ישראל אינה מסוגלת לעמוד ביעדי פרוייקטים אלה כפי שהוצבו על ידה. מניתוח של 196 פרויקטי תחבורה בין השנים 1998 ל-2009 עולה כי אי עמידה ביעדים משמעה חריגות עתק בעלויות הכספיות – 64% מהפרויקטים חרגו מהתקציב שהקצתה הממשלה, יחד עם התמשכות הפרויקטים הרבה מעבר ללוחות הזמנים שהוצבו – לא פחות מ-81% מפרויקטי התשתיות שנסקרו לא הושלמו בתאריך היעד שנקבע על ידי הממשלה.
אחד מהגורמים המרכזיים לקושי שבהובלת הפרויקט אל סיומו המוצלח, תחת היעדים שהוגדרו לו, הוא המחסור באנשי מקצוע מתאימים לניהולו. אין זה סוד שבישראל קיים מחסור חמור במהנדסים אזרחיים. כך, לפי מוסד שמואל נאמן למחקרי מדיניות לאומית של הטכניון בחיפה. המחסור בא לידי ביטוי בפער בין הביקוש למהנדסים אזרחיים להיצע שקיים בשוק שמגיע עד ל-50%.
מחסור זה פוגע באיוש תפקידים של מנהלי פרויקטים, כמו גם על פונקציית ה-PMO) Project manager officer) – אך בעוד שאין טעם להכביר מילים על החשיבות שבמציאת אדם בעל כישורים מתאימים למשרת מנהל הפרויקט, יש מקום להתעכב על ההשפעות על פונקציית ה-PMO והערך המוסף שהיא מספקת לפרויקט מודרני בסדר גודל נרחב.
פונקציית ה-PMO מהווה את מרכז הידע לניהול פרויקטים בארגון. כ”מוח” של הפרויקט, מטרתו לאפיין, להטמיע וליישם מתודולוגיות ניהול פרויקטים אופטימליות להצלחת הפרויקט. כאמור, כאשר פונקציה זו נפגעת בהעדר אנשי מקצוע ראויים, הדבר משפיע על התפקוד הכולל של הפרויקט ובהתאמה, על היכולת שלו לעמוד ביעדי הלו”ז והתקציב שהוגדרו לו.
הפתרון טמון במהנדסי תעשייה וניהול
ניהול פרויקטים תשתיתיים דורש מגוון רחב של מיומנויות שחורגות ממעגל ההחלטות המקצועיות שבתחום ההנדסה האזרחית.
אם ניקח כדוגמה את פרויקט הקמת ה-Bus Rapid Transit) BRT) בבאר שבע – פרויקט פיתוח אמצעי תחבורה בת קיימא, הכולל פיתוח מערכת הסעת המונים, מערך שבילי אופניים ומערך שבילי הליכה – כפרויקט אינטגרטיבי המשלב ידע מעולמות תשתיות ההנדסה האזרחית, תחבורה ציבורית וטכנולוגיות, ברור שאנחנו זקוקים להתמחות מגוונת בתחום ניהול הפרויקט וה-PMO. לכן, הטלת כל האחריות על מהנדסים אזרחיים יהיה ניצול לא נכון של משאבי כוח אדם המוגבלים מלכתחילה. עם זאת מתבקש למצוא מודלים אחרים של תעסוקה כדי להצליח במשימת ניהול הפרויקט.
מודל מומלץ שנותן מענה למשאבים האנושיים המוגבלים, הוא הכנסה של מהנדסי תעשייה וניהול כ-PMO – כך יפוצלו העבודה ותחומי האחריות בין בעלי התפקידים – קבלת ההחלטות המקצועיות תהייה שמורות בידי המהנדס האזרחי, מנהל הפרויקט, ואילו ניהול הפעילויות השוטפות יינתן בידי מהנדס תעשייה וניהול, כאיש ה-PMO. חלוקה זו נובעת מאופי הלימודים של הנדסת תעשייה וניהול שמהווה יתרון על פני לימודי הנדסה אזרחית, משום שאיש תעשייה וניהול מתמקצע במתודולוגיה ובתשתית לעבודה ולא בתוכן ההנדסי המקצועי שאותו רוכש המהנדס האזרחי. הדבר משול למנהל האדמיניסטרטיבי שעובד לצד המנהל הפדגוגי במוסד לימודים.
באמצעות מודל חלוקה זה ניתן להיעזר במהנדסים אזרחיים לטובת מספר משימות חוצות פרויקטים בו-זמנית ולמקד את עיסוקם למישורים שבהם הם מועילים ביותר, ואילו את שאר המשימות הקשורות לפונקציית ה-PMO להעביר לידי מהנדסי התעשייה והניהול. אלה מצדם מביאים עמם ידע ויכולות שנחוצים להצלחת הפרויקט, בין היתר בעבודה עם בסיסי מידע רחבים המאפשרים לספק את מגוון החלופות לקבלת החלטה מיטבית. כמו כן, מהנדסי תעשייה וניהול מורגלים בעבודה עם כלי ניהול כמו תוכנות לניהול בסיסי מידע ומערכות מידע לניהול פרויקטים.
ניקח כדוגמה לו”ז המורכב מ-1,000 שורות, עם הצורך לקבל החלטה לסדרי עדיפויות לשבוע/חודש הקרוב. במקרה מעין זה, עלינו לתמצת את המשמעויות של כל החלטה ואת השפעתה על שאר הפעילויות והעמידה בלוחות הזמנים של שאר הפרויקט. אתגרים אלה נענים לרוב במסגרת הידע המקצועי הטכני ואינם מצריכים מעורבות של ידע מקצועי מתחום ההנדסה האזרחית. על כן, יש לצפות ממהנדס התעשייה והניהול שיבצע את המלאכה על הצד הטוב ביותר.
מהנדס התעשייה וניהול מביא עמו תועלות נוספות. כך, למשל, בעולם הידע שלו קיימים לא מעט פרויקטים גדולים ומורכבים. טבעי שפרויקט מעין זה, הנתונים עליו והמידע שצריך לתחזק בו, גדולים בעשרות מונים מפרויקט סטנדרטי. לכך יש להוסיף גם את השוני בתקציבים. אם תקציבו של פרויקט “רגיל” נע בין 50-30 מיליון שקל, תקציבו של פרויקט גדול מאמיר עד לכדי 500-200 מלש”ח ואף מעבר לכך.
אז מדוע שילוב כה פשוט ומתבקש בין אנשי מקצוע מדיסציפלינות שונות אינו נפוץ עדיין בענף ניהול הפרויקטים התשתיתיים בישראל?
כפי שנראה עד כה, החסם המרכזי מצוי דווקא אצל הרשויות האמונות על הפרויקט, שעדיין מצפות לראות את ניהול הפרויקט נשלט בלעדית על-ידי המהנדס האזרחי. עם זאת, השמרנות הרווחת אינה אמורה למנוע את החיבור הרצוי במודל המוצע. במקרים שכאלה, רצוי לשמור על מעמדו של המהנדס האזרחי בראש הפרויקט בעוד שמהנדס התעשייה והניהול תומך בו מאחור. כמו כן, דרך נוספת לשכנע בצדקת השילוב הזה בין שתי הדיסציפלינות היא במתן מענה לציפייה מצד מזמיני העבודה לדמות שתהיה אחראית על עמידה בלוחות הזמנים.
על סמך הניסיון שנצבר עד כה, עולה כי המודל מצליח מעל ומעבר במתן מענה לקשיים שצויינו בניהול הפרויקט. הוא מביא לידי ביטוי את יכולותיו של מהנדס התעשייה וניהול, ועם זאת מאפשר למהנדס האזרחי להתפנות ולהתמקד במימוש הידע המקצועי שלו ובכך למקסם את המשאבים האנושיים שעומדים לרשות פרויקט התשתיות ולהביאו לסיום בדרך הטובה ביותר.
אהבתם?
קבלו את התכנים שלנו ישירות לתיבת המייל
זאת תחילה של ידידות מופלאה (:
ממש בקרוב נתחיל לשלוח לך תכנים, נתראה באינבוקס!
